לכתוב בעברית בעת הזאת

כל טקסט שפלסטיני כותב בעברית טומן בחובו מסר מעבר לתוכן הנכתב. כך גם כאשר פלסטיני או פלסטינית מדברים עברית בפני ישראלים או בפני פלסטינים אחרים. הדבר מקבל משנה תוקף בעיתות הסלמה ומלחמה כשכל התקשורת הישראלית, שמעלה בתפקידה מזמן ומועלת בו גם עכשיו, משתמשת בשפה העברית לכפיית מצג שווא של המלחמה, ובזמן שרוב מכריע של הדוברים הישראלים מאמצים נרטיב  ימני מצוי. מה הפלסטיני יכול לבטא בעברית בימים רגילים, ומה הוא יכול לכתוב בשפה זו בעת מלחמה כשהעברית מגויסת כל כך, מתוחה כמו קשת וששה ללחוץ על כל הדק וכל כפתור?

בימים כתיקונם, הפלסטיני המשתמש בעברית יבטא מן הסתם מגוון של דברים. דבר מה אחד או כמה דברים יחד. תמיד ימצא את עצמו מנסה להסביר לישראלי המצוי את ה"כוונה" שלו כי תמיד הישראלי יבין כרצונו, לפי נטיית הלב הכמעט טבעית שלו כמדכא. רבים הם מופעי הפלסטינים המסבירים לעמיתיהם הישראלים למה התכוון המשורר. לא פחות מהם, בולטים ה"מתרגמים" שינסו תמיד לדייק את מה שהישראלים הבינו, ובעיקר לא הבינו מדבריו של חבר הכנסת או הדובר בהפגנה. המתרגם יתאמץ שהדברים יעברו לעברית כקלים לאוזן הישראלית, סבירים וקליטים בתוך המסגרת הפרדיגמטית אליה ישראלים מורגלים. לפעמים, הפלסטיני ישתמש בעברית כדי לעבור צד. כדי להפוך לישראלי כמו כולם, המדבר את שפתם ומשנן בהטעמה את המונחים השגורים בפיהם. כך למשל,פלסטיני  ידבר על הפשע המאורגן שבשימוש המדינה המכה בחברה הפלסטינית בלשון של דובר משטרה שרואה באלימות ובמעשי ההרג, תוצאה של "תרבות ערבית" או של "חברה מוסלמית"! וכך ידבר על הנושאים האחרים שעל סדר היום,  מגרונו של הישראלי המצוי, של "בעלי הבית", שיאשימו את הפלסטינים בנכבתם. 

מגדילים עשות הפלסטינים שבחרו להשתכנז, הבולעים כל אות גרונית, מעוותים את ה'ר' לחלוטין והופכים את ה'ח' ל-'כ' תוך הפגנת בקיאות בניואנסים לשוניים וזהותיים ישראליים. אם כבר עברית, אז עד הניואנס האחרון – יגידו לעצמם, ויסננו לתוך המיקרופון דברים הזהים להדהודים של צפוני משכונה צפונית לירקון. וגם כשמעירים להם, שהרי הם מבטאים את כל האותיות בערבית במדויק כהווייתן,ורק בעברית משבשים את מבטאם, ימציאו לך אלף ואחד תירוצים שחוקים. ובזה יסתיים הדיון בנושא זהותי זה כלא היה. פלסטינים, אלה נמנים על פלסטינים אחרים שישתמשו בעברית שבשגרה כדי להתקבל על ישראלים, להתחבב עליהם, להתחבר לדי אן אי הישראלי ולסיים את סיטואציית הניכור שהם חווים כל יום. ואז ידברו עברית או יכתבו בעברית כאקט של התבוללות בלי לתת את הדעת על התגובות הצפויות. אלא, שהמדכא הישראלי ובמיוחד בעתות מלחמה, יעמיד אותם על טעותם, בין במרומז ובין בגלוי. 

לא רחוק מהם נמצאים אותם פלסטינים, בעיקר באקדמיה הישראלית, שיכתבו וידברו עברית כמיטב המסורת המזרחנית הישראלית. זו לרוב מסורת ביטחוניסטית או אוריינטליסטית המבוססת על גישות אידיאולוגיות גזעניות או גזעניות למחצה. כך, למשל, ינתח אקדמאי פלסטיני את מצבה של הרשות המקומית בעירו באולפן הטלוויזיה שהזמין אותו . רוב הסיכויים שאותו אקדמאי  יתנדב להגיד את מה שמגיש התכנית היהודי רוצה לומר בעצמו. השדרן מעדיף שפלסטיני ייתן גושפנקא לדברים הגזעניים הנלוזים שהוא סינן בפתיח. בקיצור, אפשר להגיד, שהפלסטינים בתוך העברית שבויים בגישות ואפיסטמולוגיה מזרחנית עוינת.     

אבל במקרים אחרים, העברית הינה דווקא כלי מרכזי של מחאה בידי הפלסטיני. היא נושאת את מחאתו על עשורים של דיכוי, אבל גם נושאת – ובחדווה – את הנרטיב שלו, את כתב האישום האולטימטיבי נגד מדיניות מתמשכת של כיבוש וחרחור מלחמות לשווא. כדי להשתמש כך בעברית, דרושה מידה גדולה של חוצפה או של מודעות, או אולי של שתיהן. פלסטינים המבטאים נאמנה את הנרטיב שלנו בעברית קיימים בכל מקום, לרבות בדור הצעיר. הם מתרבים, וטוב שכך. אלא שהתקשורת הישראלית נוטה להעלים אותם או להתעלם מהם ומקולותיהם. מי מהשדרנים או הכתבים יסתכן ב"עליהום" של ציבור ישראלי מוסת וארגוני מלשינים על הנוירוטיות שלהם? דוברים פלסטינים אותנטיים אלה,מצידם,  יסרבו לרוב לבוא בשערי התקשורת הישראלית העוינת והגזענית ברובה. הם לא יסכימו להיות הנצלבים התורנים בכיכר העיר או להיזרק לתוך מדורת השבט כמשפחת דואבשה. במצב דברים זה של תקשורת עוינת, ציבור מוסת ומשולהב החי על מלחמות אידיאולוגיות גזעניות, אנשים אלה, יגידו בעברית את מה שהם אומרים בערבית. בעשותם כך הם מצליחים לשחרר את העברית ממבניה ומפועליה, משמות התואר, הנושאים והמושאים והרכבי המילים שלה המבטאים גזענות, כיבוש, דיכוי, רצח עם וקולוניאליזם התיישבותי. הם יכולים לשוות לה פנים אזרחיות, ידידותיות לפלסטין ולפלסטינים, גם אם בעמל רב ובמאמץ כביר. הם יכולים להיות בעברית כפי שהם בשפתם שלהם. העברית שבפיהם מציעה חיים שוויונים לכולם, ומשרטטת תמונת עתיד ראויה לכולם. הם ודבריהם הם האלטרנטיבה למעגל הדמים, לחורבן ולהרס שממשלות בישראל יצרו כאן. העברית שלהם יוצרת חלופה לצורות מבחילות ומבעיתות של עברית שנוצרו עם החורבן הזה. אין מנוס מהשתתפות הפלסטינים בשחרור השפה העברית. תודה סברה שאת עושה את זה בצורה הראויה לכל הערכה.