מהספרייה של סכאכיני ועד הספרייה החינוכית: סיפור מתמשך

אמנם לא פקדתי את חנות הספרים The Educational Bookshop (הספרייה החינוכית) בירושלים פעמים רבות, אך כמו רבים אחרים, הזדעזעתי עד מאד מפשיטת המשטר הישראלי על החנות.

ספרים תופסים נפח משלהם בכל תרבות ולוקחים חלק אינטגרלי בעיצוב הנרטיב הזהותי. זה ניכר בתרבות היהודית, במיוחד לאור השואה. הציטוט של היינריך היינה, "במקום שבו שורפים ספרים, עתידים לשרוף בקרוב גם בני אדם" מדוקלם על ידי כמעט כל יהודי, ו־"אנדרטת הספרייה הריקה" בברלין, שהקומה כמזכרת לשריפת הספרים בזמן השלטון הנאצי, היא מזכרת לרדיפת המשטר ההוא אחרי הספרים.

לעתים נוצרים  עיוותים היסטוריים שמעצבים נרטיבים סביב הספר, לדוגמה שיוך התואר "עם הספר" ליהודים, והתעלמות מהעובדה שהקוראן העניק את התואר הזה ליהודים ולנוצרים כאחד, לאור זאת שדתות אלה, לפי האמונה האסלאמית, קיבלו ספרי קודש.

בתרבות הערבית, נחשבת שריפת הספרים הגדולה בבגדד על ידי המונגולים כנקודת השפל של האומה הערבית, ומסמנת את חשיבות הספרים והספרייה בעיצוב המדע והתודעה הערבית-אסלאמית. יתרה מכך, הקריאה היא המצווה חשובה באסלאם בהיותה המצווה הראשונה שציווה גבריאל את הנביא מוחמד בה.

 האתוס שעליו נשענים העמים מדגיש את היות הספר ופעולת הקריאה סַמָּן לקדמה ולאינטלקטואליות.

הפשיטה על חנות הספרים בירושלים אינה הפעם הראשונה שבה הכובש הציוני פוגש את הספר הערבי/פלסטיני. ספריות האינטלקטואלים הפלסטינים נבזזו בנכּבה, וספריהם מצאו את דרכם אל מדפי הספרייה הלאומית הישראלית. בזיזת הספרים הגדולה בנכּבה עיצבה את יחסי האינטלקטואלים הפלסטינים עם הממסד הישראלי, והם השכילו לדעת שהספר הוא כלי חשוב בדרך לשחרור. יפים דבריו של האינטלקטואל הפלסטיני, ח'ליל אלסכּאכּיני, בכדי לתאר את העצב באיבוד נכס רב חשיבות כזה, בהספד שכתב על גניבת ספרייתו הפרטית שהייתה בביתו בטאלבּיה ותכולתה היום נמצא במדפי הספרייה הלאומית:

"להתראות! להתראות מקור החוכמה, מעוז הפילוסופיה והמדע וסימפוזיון הספרות, להתראות ספריי. לא יודע מה היה גורלכם לאחר עזיבתנו, האם נשרפתם? האם הובלתם בכבוד לספרייה ציבורית או פרטית? האם נלקחתם לדוכני הירקות וגלגלו בכם את הבצל? מכביד עליי להיפטר מכם לאחר שהייתם מזון נפשי. הייתי, ועודני, בעל תאבון למזון הזה, ליוויתם אותי לילות כימים. מעולם לא ביקר אותי איש בשעות הלילה או היום ולא הייתי עסוק בקריאת ספריי".

(תרגום חופשי)

במהלך המלחמה הנוכחית היינו עדים לניסיון נואש מהצד הישראלי להדביק את אשמת האנטישמיות לערבים. הן ברצועת עזה והן בדרום לבנון, חיילים ישראלים השקיעו מאמץ רב בחיטוט בספריות ביתיות ובמציאת פסקאות העלולות "להסגיר" את הנאציזם הגלום בקרב התושבים העקורים. כאילו הנאציזם היא תולדה ערבית מלכתחילה.

ובחזרה לפשיטה על הספרייה החינוכית בירושלים, סמליות רבה גלומה בפשיטה על הספרייה. לא רק משום שהיא נמצאת במזרח ירושלים, אלא גם בגלל קרבתה לבניין משרד המשפטים שבו שוכנות לשכות היועמ"שית ושר המשפטים. מתנגדי המהפכה המשפטית הישראלית טוענים מזה כשנתיים שבניין זה ופקידיו הם "המבצר המגן על הדמוקרטיה". ובכן, המבצר שספק קיים ספק תפקד בכל הנוגע לפלסטינים, נפל כלא היה אחרי השביעי באוקטובר. וספק הוא ששומרי הסף לא פגשו את שוטרי מג"ב בדרך לפשיטתם על חנות הספרים.

הפשיטה על חנות הספרים מסמנת שהפלסטינים אינם זכאים לרכוש משלם. ביתם שייך לממסד הציוני שיכול לגרש אותם בכל עת, ושיחותיהם האישיות והפרטיות יכולות להוות עילה למעצר. כך גם הספרים המוצעים למכירה בחנות הספרים שייכים להם באופן מוגבל ורעוע במיוחד.

במציאות המעוותת בה אנו חיים שבה החריג הופך מהר מאד לנורמלי, ומכילים בה את מה שהיה עד לאחרונה טאבו ובל יעבור, לא רחוק היום שבו יחטט המשטר בספריות הביתיות והפרטיות בחסות טיעונים משפטיים מדופלמים, והאזרחים הפלסטינים יחיו לעד בצל רדיפת המשטר ומשחיקת פירורי הזכויות שנותרו להם.

**מתמחה לעריכת דין במשרד פרטי מוביל