פאודה: תעמולה עטופה באקשן

"כשאתה במלחמה, אתה הולך לסבול מפוסט טראומה. מבחינתי, הכתיבה והמשחק נהיו תהליך טיפולי. מעולם לא יכולתי לשבת עם הגב לדלת, אך עכשיו אני יכול, ולא אכפת לי כלל. אני חושב שזה הטיפול האינטנסיבי הטוב ביותר שניתן להשיג. התסריט שכתבנו הוא אותו תסריט שחיינו בחיים האמיתיים". זהו ציטוט של ליאור רז, גיבור הסדרה הישראלית "פאודה", מאחד הראיונות הטלוויזיוניים שהוא העניק. רז גילם את דמותו של גיבור הסדרה, דורון, אך מה שהוא לא אמר בריאיון זה שהתסריט שהוא כתב ושיחק איננו מבוסס על פנטזיה או דמיון, אלא שחזור של חייו וחיי אחרים שחיו את אותן סצנות בשטח.

הסדרה פאודה הופקה בשנת 2015, והיא פרי שיתוף פעולה בין רז והעיתונאי הישראלי אבי יששכרוף. כיום, משודרות ארבע עונות של פאודה בנטפליקס, ובימים האלה מסיימים את הפקת העונה החמישית. פאודה היא יצירה טלוויזיונית המציגה את המציאות הפלסטינית תחת הכיבוש מזווית אחת: מזווית יחידת "המסתערבים" המתחפשים לערבים כדי לבצע מעצרים והתנקשויות, ותמיד יוצאים מנצחים מהזירה.

פאודה מציגה אירועים תלושים מהקשר היסטורי וחברתי. על פי ניתוח סמיוטי לדימויים, לדוגמא בתמונה מספר (1), הצופה מוצב במסגרת תודעתית מסוימת: פלסטיני חובש כאפייה, עיניו בולטות להפליא, ומאחוריו רובה קלצ'ניקוב. הצבעים כהים, האור עמום, הכל מרמז על פחד ואיום. כך מצויר ה־"טרוריסט" עוד לפני שהוא מוציא מילה מפיו.

@סצנה מהסדרה פאודה

פאודה משתמשת בממד הגיאוגרפי ככלי נרטיבי על ידי בחינת מה שהסדרה מכנה "מעוזי טרור" באמצעות צילומי אוויר של כל עיירה או עיר פלסטינית. סצנות ב־Long Shot חוזרות על עצמן בזווית  מצלמה Tilt Up לעבר כיפת וצריח מסגד, בקונסטרוקציה וויזואלית המבססת סמיוטיקה מרחבית המשמשת לכפיית סטריאוטיפים על אזורים אלה, ולהצגתם כמוקדי סכנה. את ההתמצאות החזותית משלימה טכניקה של עומק שדה צר והתמקדות בנקודה מסוימת והשארת סביבתה Out of Focus, מה שמפנה את מבט הצופה לפרטים שנבחרו בקפידה, תוך דחיקת ההקשר הכולל אל השוליים.

באמצעות המסגור הזה, משחזרת הסדרה את דימוי ההקרבה והגבורה הישראלית בתבנית ויזואלית חדשה המשלבת שכנוע דרמטי והשפעה פסיכולוגית, אך נותרת רחוקה מלהעביר את המציאות כפי שהיא.

בתמונה מספר (2), האירועים משוחזרים במסגרת דתית מובהקת, שבה נראה אחד מאנשיו של תאופיק חאמד, המכונה "היהודי", כשהוא מחופש לישראלי ומתכונן לבצע "פיגוע" בתוך השטחים הפלסטיניים. העדשה לוכדת את רגע השתטחות טעון בסמליות בזמן התפילה, כשאדם אחר נראה מאחורי "היהודי" כשלמותניו נשק, עומד בתנוחת שמירה.

@סצנה מהסדרה פאודה

תמונה זו מייצגת מודל שלם מבחינת המבנה הסמנטי והחזותי. ברמה הסמנטית, הדימוי משמש כסמן ישיר הקושר את פעולת המאבק לטקס דתי, וסמן מרומז עמוק יותר המגבש את תפיסת הסכסוך כסכסוך דתי, ובה בעת מעניק לו לגיטימציה פוליטית מנקודת מבט אחת.

במישור הוויזואלי, הקומפוזיציה נשענת על תאורה חלשה המעניקה לסצנה אופי דרמטי, ועל Medium Shot המתמקד בגוף במצב של השתטחות, מה שמעצים את הערך הסמלי של המעשה.

המסגור החזותי של החמוש העומד ברקע הוא אלמנט קומפוזיציוני רב עוצמה המשמש, במרומז, לביסוס נרטיב המתאר את הפלסטיני כ־"טרוריסט". כך הופך הדימוי מתיעוד אירוע בלבד, לשיח חזותי משולב הנושא זווית אחת. כדי לבסס את דימוי המאבק הדתי, הוא משלב פולחן עם נשק, וכוונה עם אלימות.

אך ישנה מציאות אחרת המתחוללת בין מה שצוות השחקנים מגלם על הסט ובין מה שמתרחש מאחורי הקלעים: חייל ישראלי פורץ לביתו של קשיש בגדה המערבית, מכסה את עיניו ואת עיני אשתו ומשאיר אותם בביתם. אלה לא סצנות דרמטיות, אלא מציאות יומיומית. האירוניה היא שמי שמבצע את התרחיש הזה הוא אותו שחקן המפיק את הסדרה כדי להתאושש מהלם ביצועו מלכתחילה.

כאשר הקהל צופה בסדרה זו בנטפליקס – המסווגת בקטגוריית האקשן – הוא אינו מוזמן לחשוב או לנתח, אלא מכוון להזדהות עם הבמאי וכותב התסריט המופיע בחלק מהסצנות בתור החסוד, המושיע, האב והחבר, ומציג את עצמו כאדם לבבי. אבל האמת היא שזה רק חלק מתהליך פסיכותרפיסטי אישי של יוצרי הסדרה.

העונה החמישית של הסדרה תצא לאחר השביעי באוקטובר. עידן עמדי, אחד משחקני הסדרה, השתתף במלחמה בעזה וחזר ממנה עם פציעות קשות. ייתכן שבעונה הבאה נראה ניסיון לעצב מחדש את סצנות המלחמה בדמיונו כדי שיוכל להחלים, אבל לבטח יהיו אלה סצנות תפורות לממדי הנרטיב הישראלי בלבד, או כפי שאמר השחקן ליאור רז: "אולי זו דרכו לרפא את פצעיו".