״שידליק משואה״: התגובות לתכנית המרצה מבר אילן מלמדות על חברה פשיסטית

רבים תולים תקווה באפשרות להחלפת הממשלה הפשיסטית הנוכחית אחרי הבחירות האחרונות ושישראל תתחיל ללכת למקום טוב יותר. מה שהתקווה הזאת מחמיצה הוא שהממשלה היא לא כל הבעיה. כמעט כל הציבור היהודי בישראל עבר תזוזה עמוקה לעבר תפיסות דומות, והחלפת שרים לא תבטל את זה. המפלגות בהן בחר הציבור היהודי בשני הגודים מחזיקות באותן תפיסות בכל הקשור לרצח העם בעזה, הכיבוש בשטחים הכבושים והתפיסות לגבי פלסטינים בכלל, הן בשטחים הכבושים והן בתוך ישראל.

 כדי לראות עד כמה רחוק הגיעה התזוזה הזאת, מספיק להסתכל על דוגמה אחת בולטת מאוד: איך הציבור הישראלי הגיב למזימה לטבוח במאות אזרחים פלסטינים של ישראל. 

ב-7 באוקטובר 2026, בדיוק שלוש שנים אחרי מתקפת חמאס, פורסמה ידיעה על אדם שמואשם בתכנון טבח בערבים. בדקתי מה היו התגובות להעלאת הידיעה הזאת באינסטגרם של הערוצים מאקו ו-N12. בכוונה הסתכלתי באתרי חדשות אלה, שאינם ערוצי שוליים. מי שעוקב אחריהם הוא המיינסטרים הישראלי, ורציתי לראות איך הוא הגיב.

מה שנכתב שם, ובעיקר מה שקיבל לייקים, אומר הרבה על המקום שאליו הגענו בשלוש השנים האחרונות. חגיגה גלויה של אלימות נגד ערבים עברה מהשוליים למרכז, ומהר. היסטוריונים מכירים את הדפוס הזה: הוא הופיע בחברות שהידרדרו בהמשך לפשיזם על מלא, ובחברות שבהן התרחשו פשעים המוניים.

שחר נבו, בן 60, תושב פתח תקווה, הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן. לפי כתב האישום, הוא עבד יותר משלוש שנים על תוכנית אותה כינה „עי״ט“, ראשי תיבות של "עם יעשה טרנספר“. המטרה: להרוג מאות אזרחים ערבים פלסטינים, כדי שהשאר יברחו לעזה, ללבנון ולירדן.

הוא תכנן 12 חוליות של 72 מפגעים, חמושים ברובים, אקדחים, גרזנים ופטישים, והעריך 600 עד 700 הרוגים. הוא ערך סיורים מקדימים, בין היתר בטובא זנגריה, וניסה לגייס אנשים בתוך צה״ל לביצוע פיצוצים. הוא סמך על כך שקריאה ברשתות תביא חיילים, שוטרים, מתנחלים ועבריינים להצטרף. במסמך התכנון שלו, לפי כתב האישום, הוא כתב על "הרג המוני“ ועל כך שאין לרחם "גם על הנשים והילדים“.

רבים מהמגיבים, כפי שנראה, הצדיקו אותו בטיעון השבעה באוקטובר. אבל לפי הפרקליטות הוא התחיל לתכנן בפברואר 2023, שמונה חודשים לפני כן. לפי כתב האישום, המניע שלו היה לאומני-אידיאולוגי, והוא הושפע מאירועי שומר החומות ואחר כך ממלחמת חרבות ברזל.

הוא נתפס כי הפוליטיקאי שניסה לגייס לא שיתף פעולה. משה פייגלין התעלם ממנו, אך לא דיווח על כוונותיו לרשויות, נבו שלח לו מכתב סחיטה, ורק אז מפלגת זהות העבירה את המכתבים למשטרה. נבו נעצר באמצע ספטמבר והוגש נגדו כתב אישום ב-5 באוקטובר על כוונה לביצוע מעשה טרור, סחיטה באיומים ושיבוש הליכי משפט. לפי הפרקליטות הוא הודה במיוחס לו, ואמר בבית המשפט שהוא עומד מאחורי מעשיו.

מאקו: “שידליק משואה“

תוך שלושה ימים הפוסט של מאקו על הפרשה צבר יותר מ-12,000 לייקים וכ-3,300 תגובות. התגובה המובילה, מתחת לידיעה על תכנון טבח, שאלה מה הבעיה והציעה שנבו ידליק משואה ביום העצמאות. 5,146 איש עשו לה לייק. זה יותר מכל הלייקים שקיבלו כל התגובות שגינו את התוכנית, ביחד.

נאספו 2,482 תגובות (1,990 ראשיות ו-492 תשובות). בערך חצי מהתגובות הראשיות משבחות את נבו או מצדיקות אותו במפורש, והן קיבלו כ-70% מכל הלייקים על תגובות. בערך אחת משש מגנה את התוכנית או את התגובות אליה, והן קיבלו כ-12% מהלייקים. מתוך עשר התגובות הכי אהודות, שמונה תומכות בו או מצדיקות אותו, עם כ-15,300 לייקים. לשתי הביקורתיות יש כ-1,600. הנה כמה מהתגובות: "מה הבעיה? לא מבין. שידליק משואה", "למה 'הותר לפרסום'? למה לא לכתוב "שם הגיבור"" (3492 לייקים), "יהודי שרואה את המציאות כמו שהיא" (674 לייקים), "גיבור ישראל. עיטור, מהר" (423 לייקים). 

מי שקורא מספיק מהתגובות רואה את אותם נושאים חוזרים שוב ושוב. הנפוץ ביותר הוא פולחן גיבור פשוט: מאות תגובות קצרות שקוראות לנבו מלך, גיבור ישראל, אלוף, צדיק, בדרך כלל עם כתרים ואימוג׳י מחיאות כפיים. אחר כך באות הדרישות: משואה, צל״ש, עיטור, שירוץ לכנסת, שיהיה ראש ממשלה. יש גם מי שפשוט מצטערים שזה לא הצליח: "חבל שלא הצליח", "למה בכלל עצרו אותו"?

תגובות רבות מצדיקות הרג של אזרחים ערבים בגלל השבעה באוקטובר. "הם ריחמו על הנשים והילדים שלנו?", "אין חפים מפשע", "עין תחת עין". הביטוי "הבא להורגך השכם להורגו" חוזר שוב ושוב, הוא מופנה כלפי אנשים שלא תקפו אף אחד, כדי להגן על תוכנית שהתחילה שמונה חודשים לפני השבעה באוקטובר.

תגובות אחרות מנסחות תוכנית של ממש. התגובה "כיבוש, גירוש, התיישבות“, הסלוגן של התנועה להתיישבות ברצועת עזה, קיבלה 357 לייקים. באחד השרשורים הוצעה לערבים בחירה בין "אוטובוס מחוץ למדינה או כדור בראש". בתגובות רבות מופיע אוצר המילים המוכר: "ערבושים", "עמלק", "לרסס", "להשמיד". ומי שמעז להתנגד שומע "תעבור לעזה", נקרא יפה נפש או בוגד. אם תגובה נגד נבו נכתבה על ידי אישה, מתווספת לגידופים לא פעם גם הטרדה מינית.

היו מי שהתנגדו, ושווה לשים לב מי הם. רבים מהם טענו מתוך שפה דתית וימנית, לא מהשמאל. אחד הזכיר שהרב עובדיה יוסף פסק שאסור לרצוח חפים מפשע. מגיבים ערבים ציינו שאם ערבי היה משבח כך מזימת טרור, המשטרה הייתה דופקת לו בדלת. כמה תייגו את חשבון משטרת ישראל ושאלו אם זאת אינה הסתה.

התגובות המאיימות להתנגדות כזו לא איחרו לבוא. התגובה "מפחיד לקרוא פה את התגובות" (805 לייקים) קיבלה תשובות ששאלו את הכותבת אם אונס ותינוקות שנרצחו הפחידו אותה. "לכי תיכחדי עם החברים הערבים שלך בעזה", הציע מישהו למגיבה.

N12: “אני לא בעד התוכניות שלו, אבל…“

N12 , אתר החדשות של ערוץ 12, פרסם את הידיעה כשהשם של נבו עוד היה תחת צו איסור פרסום, עם כיתוב שציטט את ההנחיה שלו "לא לרחם על נשים וילדים, להקשיח לבבות". הטון בתגובות היה שונה משל אלו שהתפרסמו במאקו. המקום שאליו הן הגיעו, לא.

כאן קראנו רק את 62 התגובות הראשיות שהוצגו, בלי לפתוח את השרשורים (לשלוש המובילות יש 32, 22 ו-14 תשובות). אז זה מדגם קטן יותר מזה של מאקו. הנה כמה מהתגובות: "הלוואי שהייתם מפרסמים ככה בפירוט ובעומק על ערבים שתכננו פיגועים" (1190 לייקים), "איפה היה המודיעין המדויק הזה כשאלפי מחבלים הפעילו סימים ופלשו אלינו"? (664 לייקים), "נשמע כמו הפצה כוזבת ועובדות מנופחות לפני בחירות. תזמון בעייתי מאוד, במיוחד מערוץ מערבי ליברלי" (55 לייקים), "בואו לא ננרמל התנהגות כמו של האויבים שלנו, בבקשה. אנחנו לא רוצחים 🙏🏽" (115 לייקים).

חגיגה גלויה נדירה יותר כאן. תגובות כמו "מגיע לו עיטור נשיא", "בן גביר המלך", "מבחינתי סבבה", "חבל שלא הספיק 😂" ו-"שימשיך עם התוכנית" מצטברות לכ-230 לייקים.

מה שבולט הוא החלפת הנושא. שלוש התגובות המובילות, עם כ-2,450 לייקים, כולן מתרחקות מהמזימה עצמה. אחת הופכת אותה לטענה על הערבים: למה טרור ערבי לא מסוקר ככה, ולמה הפורעים של 2021 לא הועמדו לדין מהר כל כך? שנייה מטילה ספק בכל הסיפור: איך השב״כ תופס מרצה ומפספס את השבעה באוקטובר? השלישית תוקפת את N12 עצמו ומאשימה את האתר בסיוע לאל ג׳זירה, ב"סימטריה" ביום הזיכרון לשבעה באוקטובר ובהפצת פייקים לפני בחירות. בסך הכול, תגובות שמסיטות, מטילות ספק או תוקפות את התקשורת קיבלו כ-3,100 לייקים. הגינוי הברור הכי אהוד קיבל 115 לייקים, וכל הגינויים יחד כ-190.

לא מעט מהתגובות האלה פותחות בהסתייגות, "אני לא בעד התוכניות שלו" או "אני מגנה את המעשים שלו", ואז מגיעות למה שהן באמת רוצות להגיד. התגובות אינן משבחות אדם שתכנן טבח המוני, הן פשוט מתייחסות לטבח כעניין שולי. השערורייה האמיתית הופכת להיות הפרקליטות, התקשורת או הערבים.

בין תמיכה להכחשה

שני קטעי תגובות הם מדגם זעיר. הרשתות בישראל מלאות בהסתה כזאת כל יום. בחרנו בסיפור הזה כי המקרה כל כך חד: לפי הפרקליטות יש תוכנית כתובה, בכתב ידו של נבו, לרצוח מאות אזרחים, כולל נשים וילדים. היית מצפה, אולי, שכמעט כולם יזדעזעו.

זה לא קרה. במאקו, התגובות האהודות ביותר רצו שיכבדו את המתכנן, יבחרו בו ויתנו לו לסיים את העבודה. ב-N12 רוב האנשים הסיטו את המבט: הפכו את המזימה לעוול נגד יהודים, הטילו ספק בכך שהיא קרתה, או התנפלו על העיתונאים. בשני המקומות, המעטים שגינו, הותקפו על כך. כמעט אף אחד לא כתב על הקורבנות המיועדים כבני אדם.

קריאה לגרש או להשמיד ערבים, הצעה של "אוטובוס או כדור", שבחים לאדם שמואשם בתכנון פיגועים: לפי החוק בישראל, הסתה לאלימות ולגזענות ושבח פומבי למעשה טרור הן עבירות פליליות. מאז אוקטובר 2023 אזרחים ערבים נעצרו והואשמו על פוסטים מתונים בהרבה. ובכל זאת, אנשים כתבו את הדברים האלה בגלוי, כנראה בשמם האמיתי, בעמודים של אתרי החדשות הגדולים במדינה, ואלפים עשו לייק. אף אחד מהם לא נראה מודאג מההשלכות.

הביטחון הזה הוא הסימן הכי ברור לכמה רחוק הגענו. שפה שעל הנייר היא פלילית הפכה לרגילה במרחבים מרכזיים. ושני הטונים מזינים זה את זה. החגיגה מראה מה מותר להגיד היום בקול. ההסטה וההכחשה מונעות מהמזימה להיתפס כמו שהיא: פשע מתוכנן נגד אזרחים ערבים. בהיסטוריה שאנחנו נשענים עליה, צריך את שניהם: מיעוט רועש שחוגג אלימות, וציבור גדול הרבה יותר שאדיש אליה, שכבר לא רואה בה מצב חירום.

היסטוריה קצרה של הסתה

אוצר המילים הזה לא נולד יש מאין. מאז 2023, שרים, חברי כנסת, פרשנים בטלוויזיה וחלק גדול מהציבור היהודי אמרו כל אחד מהדברים האלה. בגלל זה אנחנו קוראים את התגובות כמדד למיינסטרים, לא כחריגה.

בפברואר 2023, באותו חודש שבו לפי הפרקליטות נבו התחיל לתכנן, שני מתנחלים נורו למוות בחווארה שבגדה המערבית. אחרי הרצח, מתנחלים השתוללו בעיירה ובכפר זעאתרה הסמוך, הבעירו מכוניות ובתים ופצעו עשרות תושבים. סאמח אקטש נורה למוות במהלך הפוגרום. כמה ימים אחר כך שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ אמר שצריך „למחוק“ את חווארה, ושהמדינה היא שצריכה לעשות את זה. אחר כך הוא קרא לזה פליטת פה. הוא נשאר בתפקיד.

איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי מסוף 2022 ולכן הממונה על המשטרה, החזיק בסלון ביתו תמונה של ברוך גולדשטיין, שרצח 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה ב-1994. הוא הוריד אותה רק ב-2020, "למען האחדות וניצחון הימין בבחירות", אחרי שנפתלי בנט סירב לרוץ איתו כל עוד היא תלויה על הקיר.

ביולי 2024 עצרה המשטרה הצבאית תשעה מילואימניקים בחשד להתעללות קשה בעציר פלסטיני בשדה תימן. מאות מפגינים פרצו לבסיס. לפי אקסיוס, בהמון היו חברי כנסת ממפלגות הימין הקיצוני בקואליציה, ולוחמים חמושים ורעולי פנים מכוח 100, היחידה של השומרים עצמם, הצטרפו להפגנות. סמוטריץ׳ אמר שהוא תומך לגמרי במחאה נגד מה שכינה עוול נורא למילואימניקים.

בטלוויזיה, ערוץ 14 הפך את שפת ההשמדה לשגרה. שלושה ארגוני זכויות אדם ישראליים תיעדו יותר מ-50 אמירות בערוץ שקוראות לרצח עם בעזה או תומכות בו, ויותר מ-150 שקוראות לפשעי מלחמה או תומכות בהם. עתירה מאוחרת יותר לבג״ץ הציגה כ-250 אמירות כהוכחה לקו מערכתי ולא לפליטות פה. בתביעת רצח העם בבית הדין הבינלאומי בהאג, דרום אפריקה ציטטה את אייל גולן, הזמר הפופולרי ביותר בישראל, שקרא בערוץ "למחוק את עזה" ולא להשאיר שם אף אחד. משה פייגלין התארח שם כמה ימים אחרי פרוץ המלחמה, ואמר שאם המטרה אינה "השמדה, כיבוש, גירוש והתיישבות", לא השגנו כלום. שלוש שנים אחר כך, "כיבוש, גירוש, התיישבות" היא תגובה עם 357 לייקים מתחת לסיפור על האיש שניסה לגייס את פייגליון לביצוע תכנית גירוש וטבח.

במרץ 2025, תמיר שורק מאוניברסיטת פן סטייט סקר 1,005 יהודים ישראלים עם מכון גיאוקרטוגרפיה. 82% תמכו בגירוש תושבי עזה ו-56% בגירוש אזרחים ערבים של ישראל, לעומת 45% ו-31% בסקר דומה ב-2003. בקרב הנשאלים מתחת לגיל 40, התמיכה בגירוש אזרחים ערבים הגיעה ל-66%. ו-47% הסכימו שכשצה״ל כובש עיר אויב, הוא צריך לנהוג כמו בני ישראל ביריחו ולהרוג את כל תושביה.

אז התגובות במאקו אינן התפרצות של שוליים. אלה אותם רעיונות, בגובה הרחוב, שאלפי אנשים רגילים מתגמלים בלייק.

הסתה זה רק כשערבים כותבים

אותו חוק הסתה שאף אחד לא חשש ממנו בתגובות האלה מופעל כל הזמן נגד אזרחים ערבים, ולא פעם, לפי מרכז עדאלה, על דיבור שאמור להיות מוגן תחת חופש הביטוי. לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בין 2018 ל-2022, 97% מהחקירות לפי סעיף ההסתה היו נגד ערבים, וכך גם 95% מכתבי האישום וכל ההרשעות. לפי בקשות חופש מידע של עדאלה, מאז 7 באוקטובר 2023 ערבים היו הנאשמים ב-100% מהתיקים במחוז צפון וב-95% בשאר הארץ.

זה לא אומר שאזרחים ערבים מסיתים יותר. זה אומר שהחוק משמש להשתקת ציבור אחד. הזדהות עם עזה, התנגדות למלחמה, ביטוי לאומי או דתי, כולם מטופלים כעבירה, בזמן שקריאות מפורשות הרבה יותר לאלימות מצד יהודים אפילו לא נחקרות.

ביאן ח׳טיב, סטודנטית להנדסה, העלתה סרטון של שקשוקה שהכינה עם דגל פלסטין והכיתוב „בקרוב נאכל שקשוקת ניצחון“. היא נעצרה בחשד להסתה, סולקה מהלימודים, איבדה את עבודתה ונעצרה בידי המשטרה לשלושה ימים.

הזמרת דלאל אבו אמנה הלכה למשטרה כדי להתלונן על איומים על חייה. בסוף היא זו שנעצרה, בגלל פוסט עם אימוג׳י של דגל פלסטין והמשפט „אין מנצח מלבד אלוהים“. היא הועברה למעצר בית ונאסר עליה לדבר על המלחמה במשך 45 יום. תושבים בעיר מגוריה, עפולה, כולל ראש העיר, הפגינו מול ביתה ואיימו על משפחתה חודשים ארוכים אחרי המעצר.

באום אל-פחם, עורך הדין וחבר המועצה אחמד ח׳ליפה והפעיל מוחמד טאהר ג׳בארין הובילו קריאות בהפגנה שקטה נגד המלחמה. הם הורשעו ב"הסתה עקיפה לטרור" וב"הזדהות עם ארגון טרור". המשטרה לא ניסתה לחקור אף אחד אחר בהפגנה שקרא את אותן סיסמאות.

אלו הן רק שלוש מבין מאות דוגמאות לאותה מגמה.

האם אנחנו חיים בחברה עם תודעת רצח עם?

המודל של גרגורי סטנטון לשלבי רצח עם, שנמצא בשימוש רחב, מתאר שלבים צפויים אבל לא בלתי נמנעים, שיכולים לחפוף זה לזה. שניים מהם מופיעים בתגובות במפורש. דה-הומניזציה, שלפי סטנטון מאפשרת להתגבר על הרתיעה האנושית הטבעית מרצח, היא "ערבושים", "עמלק", "לרסס אותם"; וקיטוב, שבו קיצונים מרחיקים קבוצות זו מזו ומשתיקים את המתונים. זה ניכר בהתנפלות על כל מי שהעז לבקר.

התוכנית של נבו מתאימה לשלב שלישי, התארגנות: חוליות, נשק, גיוס, קריאה לחיילים ושוטרים להצטרף. הפעם ההתארגנות נכשלה. התגובות מראות כמה אנשים היו מריעים אילו הצליחה, וכמה יותר היו מושכים בכתפיים.

כשאדם שתכנן לרצוח מאות משכניו נקרא גיבור ומציעים לו להדליק משואה, בזמן שהמדינה עוצרת את בני הציבור שרצה לגרש בגלל אימוג׳י של דגל, חברה כבר עשתה דרך ארוכה בכיוון שהכותרת מדברת עליו. אז אין סיבה להיות מופתעים שרצח העם בעזה נמשך בתמיכה רחבה של הציבור הישראלי, ובהתרסה גלויה מול המוסדות הבינלאומיים, ואין סיבה להיות מופתעים מהתפשטות הטרור היהודי בגדה המערבית ללא רסן. אין סיבה להיות מופתעים מגרעינים התנחלותיים שמתחילים לדבר על ייבוא הניסיון המוצלח של נערי הגבעות, שודדי הקרקע ומקימי המאחזים בגדה המערבית, אל תוך גבולו ישראל, לייהוד הגליל.