אוניברסיטת תל אביב בשירות תרבות ההשתקה הגזענית

אתמול חזרה בה הנהלת אוניברסיטת תל אביב מביטול פעילות של תא ג'פרא, תא מפלגת בל"ד באוניברסיטה. זה קרה אודות ללחץ שהפעילו הסטודנטים והסטודנטיות הפלסטינים באוניברסיטה. האירוע המדובר הוא ערב סטנד-אפ שאמור להתקיים היום בקמפוס – אותו קמפוס שבו "כל הקהילות ירגישו שייכות", כפי שכתבה פרופ' נטע זיו, סגנית הנשיא לשוויון, מגוון וקהילה, במכתב שהופץ היום לכלל הסטודנטים והמרצים. מסתבר שהשייכות שעליה מדברת פרופ' זיו לא כוללת את הסטודנטים הפלסטינים. יעיד על כך ביטול הופעת הסטנד-אפ. זהו כמובן אינו הביטול הראשון מסוגו באקדמיה הישראלית. לאוניברסיטאות הישראליות יש היסטוריה של ביטול ודיכוי אקטיביזם ותרבות פלסטינית בכותליהן. למעשה, לא רק שהפעולה הפוכה לחלוטין ממה שנכתב במכתב סגנית הנשיא לשוויון, היא גם דיכוי אקטיבי וישיר מצד הנהלת האוניברסיטה – דבר שבו אוניברסיטת תל אביב, והאקדמיה הישראלית בכלל, הצטיינו במיוחד בשנה האחרונה.

האירוע המתוכנן היה אמור להתקיים בתחומי האוניברסיטה, אך הנהלתה טוענת כי המשטרה אינה מאשרת את קיומו. הביטול הזה הוא שלב נוסף בהתדרדרותה המתמשכת של אוניברסיטת תל אביב. אבל הפעם מדובר בשפל חדש משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא העובדה שהנהלת האוניברסיטה מתייחסת לכל פעולה או התארגנות של הסטודנטים הפלסטינים – החל מהפגנות נגד המלחמה ועד אירועי תרבות – כפעולה פוליטית המחייבת מעורבות משטרתית. אבל הכול פוליטי. גם אוניברסיטה שהוקמה על שרידי כפר פלסטיני זה פוליטי. אבל השאלה היא מתי האוניברסיטה משתמשת בקלף הזה? כמובן נגד הסטודנט הפלסטיני. הרי ברור שהאוניברסיטה מעדיפה אותי ממושמע, כנוע, שלא מעז לקיים שום אירוע. ועל אותו עיקרון, בשם השוויון, המגוון והקהילה, האוניברסיטה מעדיפה אותי כ"מיעוט ערבי-ישראלי", לא כפלסטיני בעל זהות ושאיפות לאומיות. על אף שכבר חווינו את הפיצול התודעתי מצד ההגמוניה הליברלית-ציונית, שכן לפני חצי שנה נשיא האוניברסיטה לא אישר עצרת שקטה של סטודנטים פלסטינים בטענה שביטחון האוניברסיטה לא יכול לאבטח אותה. תירוצים בשפע.

והסיבה השנייה היא טשטוש גבולות חופש הביטוי והמחאה בקמפוסים. מתי המשטרה מעורבת ומתי לא? למעשה, הטענה שהמשטרה לא מאשרת את האירוע בתוך הקמפוס היא עוד צעד במיליטריזציה של המרחב האקדמי – עוד תחום שבו ישראל מצטיינת. וזהו גם צעד שמבטל כל שיח ביקורתי באקדמיה. מנגד, המאמץ של התנועה הסטודנטיאלית הפלסטינית באוניברסיטת תל אביב מערער על כל הנחות היסוד של האקדמיה הישראלית – הנחות יסוד שכבר מזמן השתרשו, ולפיהן האוניברסיטה היא כלי מגויס לפרופגנדה ההסברתית. לא מקום לשיח או לביקורת המערערים על מנגנוני הכוח, אלא זירה נוספת שבה חווים את האלימות הישראלית. תא ג'פרא והתנועה הפלסטינית כולה מאתגרים את הטשטוש והאלימות הללו. יתרה מכך, קיום אירועים תרבותיים עצמאיים שאינם ביוזמת הנהלת האוניברסיטה מדגישים את נוכחותו של הסטודנט הפלסטיני – אינטלקטואל וביקורתי, כמו כל סטודנט נורמלי. אך נוכחות כזו כבר אינה לגיטימית באקדמיה הישראלית. כך שבזמן שסטודנטים ברחבי הקמפוסים בעולם תומכים במאבק הפלסטיני לצדק, סטודנטים ישראלים מגויסים למשטר ולאלימות.

זה כבר לא קיצוניים בשוליים, אלא זן אחר של חשוכים – ליברלים בחליפות, שמפיצים מכתבים באנגלית, בהם הם מסבירים כמה הם ליברלים ונאורים, ובו בזמן מונעים מסטודנטים פלסטינים לצחוק. בעוד שהסטודנטים הפלסטינים מחפשים אחר הנורמליות והשפיות, הישראלים כבר לא מזהים מהי נורמליות. והנהלת אוניברסיטת תל אביב? ממשיכה להפיץ מכתבים יפים באנגלית.