דעות
במותו של חאלד אל-נבהאן מתה הנשמה של הנשמה
שיח' חאלד אל-נבהאן, המוכר בשם "אבו דיאא", היה עד לשביעי באוקטובר אדם אלמוני לחלוטין. את ימיו בילה בין תפילה לדאגה למשפחתו, ובמיוחד לנכדתו בת השלוש, רים. הוא חי את חייו בשקט, כמו רבים אחרים בעזה, עד שהמלחמה פרצה וטרפה את הכל.
המציאות בעזה לא פסחה עליו. בתחילת המלחמה איבד אבו דיאא את ביתו, את מקור פרנסתו ואת המסגד בו נהג להתפלל. אך האסון הגדול ביותר פקד אותו בנובמבר 2023, כשנכדתו רים ואחיה טארק נהרגו כתוצאה מהפצצות חיל האוויר הישראלי.
ביום שבו נהרגה רים, יחד עם עשרות אחרים, תיעדה מצלמה את אבו דיאא אוחז קרוב ללבו את גופתה הקטנה. הוא ליטף את פניה ברכות, ניחם אותה ואולי גם את עצמו. בתוך זוועות המלחמה, הרגע האנושי הזה הפך לסמל. דבריו – "רוח אל-רוח" (הנשמה של הנשמה) – נגעו בלבבות של מיליונים ברחבי העולם. זו לא הייתה רק פרידה אישית, אלא קריאה אנושית שניצבה מול הרוע המחריד.
הביטוי "רוח אל-רוח" הפך מזוהה עם דמותו של אבו דיאא, והעניק השראה לאלפים. ברחובות הערים הגדולות בעולם הערבי ובמפגנים נגד המלחמה ברחבי העולם, הופיעו תמונות וציורים שלו לצד המשפט הזה. ציור קיר בדמשק, פוסטרים בביירות, ושלטים בהפגנות בלונדון – כולם סיפרו את סיפורו של אדם אחד שנדרס תחת שרשראות הטנקים, אך נשאר סמל לרוח האנושית.
הסרטון המתעד את אבו דיאא מחבק את גופת נכדתו הפך לוויראלי וזכה להכרה עולמית. בהפגנות ברחבי העולם נשאו מפגינים את תמונתו ואת המשפט "רוח אל-רוח" כהצהרה של אנושיות מול אכזריות. מותו עורר זעקה בינלאומית, בעוד שבישראל האיש נותר חסר שם ופנים, מוצג כעוד מספר סטטיסטי בתוך רשימת הנפגעים.
לאחר מות נכדתו, הקדיש אבו דיאא את זמנו לעבודת צדקה ולסיוע לאזרחים במחנות העקורים. הוא ארגן פעילויות לילדים במחנות, בניסיון להפיג את זוועות המלחמה שתיעד בחשבון האינסטגרם שלו. גישתו השקטה והחומלת הפכה אותו לדמות של תקווה באפלה.
ביום ה-16 בדצמבר 2023, חוסל אבו דיאא בהפצצה על מחנה הפליטים נוסיראת. הוא הצטרף לנכדתו רים, אחרי שנלקחה ממנו "הנשמה של הנשמה". ההפצצות חסרות ההבחנה גזלו ממנו גם את חייו. בתקשורת הישראלית, סיפורו הופיע תחת הכותרת הצינית "נזק אגבי" או "נ״ז".
אבו דיאא לא ביקש להיות גיבור ולא שאף להפוך לסמל. ביום שבו נהרגה רים, הוא ניסה למצוא לה עוגה לכבוד יום ההולדת המתקרב של אחיה. אך הרגע האנושי הזה, שבו איבד את היקר לו מכל, הצליח לשבור סטריאוטיפים שנבנו שנים על גברים מוסלמים, ולחשוף את הצד האנושי שהוכחש כל כך הרבה זמן.
זכרו של אבו דיאא לא יהיה רק סיפור עצוב; הוא יהיה מהפכה אנושית. הוא יזכיר לנו שבכל הרס, בכל חורבן, יש גם אנשים – נשמות – שמסרבות להישכח.
אמל עוראבי הוא משפטן, ופעיל זכויות אדם. ומגיש את פודקאסט סברה.
