משום שהוא לא הסכים להפקיר את חיי מטופליו, ישראל כלאה את ד"ר חוסאם אבו ספיה

מהי משמעותה של בחירה מקצועית כאשר היא גובה מחיר של אובדן חירות, ערעור הביטחון האישי, ופירוק חיי משפחה? כיצד מתייחסים לרופא שביתו מופצץ, עולמו האישי קורס תחת מטר הפצצות, ולמרות הכול, הוא דבק בשליחותו, ומסרב לנטוש את בית החולים בו הוא משרת? מה זה אומר כשאותו רופא נאלץ לקבור את בנו בחצר בית חולים הנתון במצור, פשוט משום שאין מקום אחר שבו ניתן להעניק לו קבורה נאותה?

זוהי המציאות הקשה והבלתי נתפסת שחווה ד"ר חוסאם אבו ספיה (52), מנהל בית החולים כמאל עדוואן, שבצפון רצועת עזה. ד"ר אבו ספיה, רופא ילדים במקצועו, נעצר בתאריך 27 בדצמבר, 2024. הרשמית למעצרו הייתה "סירוב להתפנות ממקום עבודתו", כשהצבא הישראלי דרש מכלל השוהים בבית החולים לעזוב את המקום מיידית. ככל הידוע, זו הייתה  היחידה למעצר.

המקרה של ד"ר אבו ספיה אינו מקרה חריג. מאות אנשי ונשות צוותים רפואיים מרצועת עזה נמצאים כיום במעצר, או במתקני כליאה. חלקם ללא כתב אישום, כאשר הם מנותקים ממשפחותיהם וממטופליהם, ונשללת מהם האפשרות למלא את השליחות המקצועית לה הקדישו את חייהם. אנשי הצוותים הרפואיים העזתיים אינם עצורים בגלל ביצוע עבירה פלילית מוכחת, אלא משום שהם עמדו על זכותם – ואף חובתם – להמשיך בעבודתם הרפואית תחת אש, גם כאשר נצטוו לעזוב את אזורי הלחימה. האומנם יש לראות בכך עילה למעצר?

סיפורו של ד"ר חוסאם אבו ספיה ממחיש את עומק המורכבות והטרגדיה. כשעשרות פצועים הגיעו לבית החולים כמאל עדוואן, הוא נותר בעמדתו. בנו, שנפגע בתקיפה, מת לנגד עיניו. בהיעדר מקום קבורה אחר, הוא נאלץ לקבור את בנו בחצר בית החולים. זמן קצר לאחר מכן, פרץ טנק צבאי את שערי בית החולים. כשהוא לבוש במדי רופא, יצא ד"ר אבו ספיה ביוזמתו אל החיילים והסגיר את עצמו. מאז תפיסתו, עובר ד"ר אבו ספיה מסכת התעללות קשה. הוא עובר חקירות ממושכות, השפלה, חוטף מכות קשות, וסובל מקור עז ומהרעבה. הוא הוחזק במשך ימים בחושך מוחלט בתא צינוק צר שגודלו מטר וחצי על מטר, ללא מזרן או שמיכה. במהלך חקירה ארוכה, הוא נדרש להודות הודאות כוזבות שנועדו לקשור אותו לפעילות צבאית. עד כה, לא הוגש נגדו כתב אישום, והוא מוחזק תחת הגדרת "לוחם בלתי חוקי" מכח  הוראות חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, תשס"ב - 2002. חוק זה, הייחודי לישראל, נאכף תכופות נגד תושבי רצועת עזה.

מאז מעצרו, חלה הידרדרות חמורה במצב הבריאותי של ד"ר אבו ספיה. הוא סובל מבעיות לחץ דם, מפציעות חמורות בעינו ובצלעותיו, ומקצב לב לא סדיר. הוא נאלץ לישון על רצפת תאו הקרה כאשר הוא חשוף לקור עז. בנוסף, הוא נתון להזנחה רפואית ממושכת ושיטתית. כמו יתר העצורים מעזה, גם ד"ר אבו ספיה כמעט לא מקבל מזון – רק כף ריבה וכף לאבנה ביום. הוא איבד יותר מ־25 קילוגרמים ממשקלו, ואינו יודע דבר על גורל בני משפחתו שנותרו מאחור, ברצועת עזה מוכת הפצצות.

יותר ממאה ימים חלפו מאז מעצרו של ד"ר אבו ספיה. עד כה, לא הוגש נגדו כתב אישום, וה־"ראיות" המיוחסות אליו – לפי טענת השב"כ והפרקליטות – נמצאות בתיק סודי שלעורך דינו אין כל גישה אליו. השיטה הזו – מעצר ללא הליך משפטי מסודר וללא חשיפת ראיות פומביות – הפכה כבר לנורמה עבור פלסטינים מרצועת עזה. כאן נשאלת השאלה, איפה הקול של הקהילה הרפואית הישראלית? איפה עמדת ההסתדרות הרפואית? איגודי הרופאים? מנהלי בתי החולים בישראל? האם היותו של ד"ר אבו ספיה רופא מעזה מפקיעה ממנו את ההגנה המקצועית המובטחת לרופאים ברחבי העולם?

בראיון שנערך עמו מתוך כותלי בית הכלא, הצליח ד"ר אבו ספיה להעביר מסר נחרץ: על אף העינויים, ההרעבה, והפציעות הקשות מהן הוא סובל, הוא נותר מחויב לערכים ההומניטריים בהם הוא מאמין, ועליהן הוא חונך. הוא ממשיך להביע דאגה עמוקה למצב בתי החולים בעזה, ולרווחת הצוותים הרפואיים שנותרו שם. "ההיסטוריה," אמר, "רושמת את קולו של האדם השואף להחזיק בעקרונותיו, והיא תעביר לאנושות מסר כיצד עליה לשוב ולהתנהל".

המקרה של ד"ר אבו ספיה ממחיש באופן מובהק שלא מדובר כאן רק במעצרו של רופא, אלא בפגיעה עמוקה באדם שנהיה סמל למאבק. ישראל אינה מסתפקת בשיבוש עבודת בתי החולים – היא שואפת לפרק את הסמליות של הרופא, ההומניסט, והאדם המסרב לוותר על מצפונו, גם תחת הפצצות. השאלה היא אם העולם יבחר לעמוד מנגד. האם גם אנו, בתור חברה, נבחר לשתוק?

ג'יד ג'אנם קאסם: עורכת דין המתמחה בזכויות אדם וייצוג אסירים, מייצגת את ד"ר חוסאם אבו ספיה.