במאפיה של קטועי גפיים בח'אן יונס: "אנחנו לא עובדים כדי להתפרנס, אלא כדי להרגיש נורמליים"
מוחמד קחמאן פותח מדי בוקר את דלתות המאפייה המשפחתית שבח'אן יונס ביד אחת. לא מבחירה או מהרגל, אלא מכורח—מאז איבד את יד ימינו בהפגזה ישראלית. שני בניו עוזרים לו במאפייה: עלאא, שאיבד את רגלו השמאלית באותה הפגזה, וח'ליל, שידו נקטעה. שלושה גופים פצועים. שלושה גברים עקשנים. לא רק הדאגה לפרנסה היא שמביאה את מוחמד ובניו לעבודתם מדי בוקר, אלא ההבנה שעצירה פירושה היעדרות מן החיים עצמם. כשהוא עומד מול התנור, נדמה למוחמד שהוא ניצב בפני מבחן יומיומי: הגוף החסר מבקש כוח להמשיך, והרוח נאבקת שלא להישבר.
חמזה רדוואן . 20 באפריל 2026