לפני שקוראים למרי אזרחי, צריך לבנות תשתית ואמון
כולם מדברים על מרי אזרחי. הקריאות נשמעות חדות, החלטיות, נחושות. יש בהן תחושת דחיפות, ולעיתים גם יאוש. נדמה כי המציאות עצמה דוחפת אל הקצה: האלימות משתוללת, הפשיעה מכה בכל בית, והמדינה – כך חשים רבים – אפילו אינה מנסה להגן על אזרחיה הפלסטינים. לנוכח המציאות הזו,מרי אזרחי מוצג כשלב הבא, כתגובה הכרחית, אולי אפילו כצעד היחיד שנותר.אבל במקביל לקריאות הללו מתרחבת תחושת פחד עמוקה בתוך החברה עצמה. אנשים חוששים לצאת לרחוב. חוששים מהאלימות, מהפשיעה, מהתגובה המשטרתית, מהשלכות כלכליות. בתוך מציאות כזו, הדרישה למרי אזרחי אינה נתפסת בהכרח כמעצימה אלא כקריאה שדורשת מהציבור חבוט לקחת עליו סיכון נוסף.
פידאא שחאדה . 16 בפברואר 2026