סברה — מגזין פלסטיני בעברית

לפני ששואלים על המדינה היהודית: מנסור עבאס, סדר השיח והפרגמטיזם שמביס את עצמו

הדיון שלהלן יוצא מנקודת מוצא שכיניתי במקום אחר ״דו־לאומיות קולוניאלית״. בפלסטין/ארץ ישראל מתקיימים שני קולקטיבים לאומיים עם תביעות ממשיות להגדרה עצמית, אך יחסיהם התהוו בתוך תהליך קולוניאלי־התיישבותי ובתנאים של א־סימטריה עמוקה בכוח. הכרה בדו־לאומיות אינה מניחה אפוא סימטריה היסטורית או פוליטית בין שני הלאומים ואינה מוחקת את הגנאלוגיה הקולוניאלית שבתוכה התעצבה המציאות הדו־לאומית; זוהי גם נקודת מוצא מרכזית בחלקים מן המחשבה הפוליטית והאינטלקטואלית הפלסטינית בישראל, מן ״החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל״ ועד ניסוחים מאוחרים יותר של היחס בין הלאומי לקולוניאלי. לא אדון כאן בהשלכותיה הרחבות של נקודת מוצא זו. היא משמשת רק כדי לחדד את השאלה המצומצמת יותר של המאמר: באיזה סדר ראוי לנהל את השיחה כאשר פלסטיני אזרח ישראל נדרש להכיר במימוש המדינתי של ההגדרה העצמית היהודית?