סברה — מגזין פלסטיני בעברית

אני גווע ברעב... איך אני אמור כותב?

כשהתחלתי לכתוב, לא כתבתי כסופר. מעולם לא התכוונתי לעצב את זהותי דרך מקצוע או זהות ספרותית. בפשטות, כתבתי כי הכתיבה הייתה האוויר היחיד שהיה זמין עבורי. הכתיבה הייתה אמצעי שבעזרתו עיצבתי את הלו"ז היומי שלי, כלי שעזר לי לווסת את הרגשות הסוערים בתוכי, ולגבש חלל זמני של שלוות נפש בתוך סערה חיצונית בלתי נגמרת. הכתיבה לא הייתה צוהר לעולם, אלא צוהר אך תוך עצמי. כאשר התגבשה אחיזתי בשפה, הרגשתי שסוף סוף רכשתי חבר בפלנטה הפראית הזו; חבר שמקשיב לי, ולא בורח, ומעניק לי הרגשה שהעולם יכול לצאת, אפילו לרגע, מהמונוטוניות שלו.